גלית – “שמחת החיים של גלית”
אני גלית, בת 65 כבר 25 שנים בכישורית .גדלתי בת”א, ההורים אהבו אותי מאד, הייתי אהבת חייהם, עזרו לי מאד, לא הכריחו אותי ללמוד מה שלא רציתי, הורים קלים ונעימים. חייתי רגיל ואהבו אותי רגיל, וקצת הכינו אותי שמגיעים לגיל שצריך להיות לבד…
בגיל 18 עזבתי את הבית והייתי בצבא מרכזנית וגם אחר כך הרבה שנים עד שלא צריך היה יותר . למדתי טיפול בקשישים ואני טיפלתי בסבתא שלי שעד היום היא למעלה, אוהבת אותי. אני מדברת איתה כל הזמן…
אני הכי קשורה להורים שלי ולאח שלי שקטן ממני. בזמן האחרון יש לי גם קשר עם אחות שלי כי היא מבינה שאני צריכה לראות את אמא ואבא לי והיא עשתה לי הסעה…אמא שלי בבית חולים ואבא בדיור מוגן ואני נשארת פה, אני עצובה מאד, לא ראיתי אותם הרבה זמן, חשוב לי לראות את ההורים שלי, אני יותר עסוקה במחשבה להיות עם ההורים שלי, קשה לי, אני עוברת משבר של אמא ואבא שלי, קשה לי הפרידה מאמא, אני מתחילה לחשוב שאני נפרדת ממנה, עצוב לי הייתי רוצה לנסוע ולתת לה נשיקה וחיבוק…
“אח שלי רצה שאני אעבור לפה, מגיעים לגיל מבוגר, ההורים לא יכולים לטפל, ואני צריכה להיות עצמאית, אז באתי לבקר והחלטתי להישאר.”
“גרתי בדירה לבד, אחר כך אמרתי לעצמי שעדיף לעבור לבית שיקמה (בית סיעודי), אני רציתי, נפלתי ואז אמרו שלי שעדיף פה, יש לי חבר, הוא בא לבקר אותי ויש אנשים סביבי שיעזרו לי…מגיעים לגיל שמתחילים להזדקן, נשאר פחות לחיות, אני מקנאה בצעירים שיש להם עוד זמן לחיות …אין ברירה ממשיכה הלאה, מסתדרת עם עצמי”