ספיה – בספר של חיי יש שתי שורות של שמחה והשאר עינוי ועצב

(كتاب حياتي يا عين, الحزن في سطرين والباقي كلو عذاب)

אני בת 88, אני חזקה ויודעת לעמוד על שלי, בעלי היקר חי 57 שנים היה בעל טוב, אהב אותי וכיבד אותי, ילדתי 10 ילדים 4 בנות ו 6 בנים, אחד מת כשהיה בכיתה ט, היה התלמיד הכי מצטיין בבית הספר. ולפני שלוש שנים מת לי עוד בן, תודה לאל על כל מאורע.. צריך להיאזר בסבלנות. אבל לא קל לאבד אנשים אהובים בעל ובנים, העצב משפיע על הבריאות לא חטפתי שבץ מוחי, נפגעתי עצבית אחרי מות בני ופשוט הזנחתי את בריאותי, למרות שעשיתי ניתוחים. כיום אני מרותקת לכיסא הגלגלים ומתפקדת ביד אחת, עושה הכל ביד המתפקדת, תודה לאל. אוהבת אנשים ומעבירה להם את חוכמת החיים שלי.

“אני והחברות היינו משחקות מעל הגג, לא היה אכפת לנו מהעולם, כשמישהו הלך ברחוב, זרקנו עליו אבנים קטנות, היה מסתכל ולא רואה אף אחד.. ואנחנו צחוק ומשחקים היינו שמחות מאוד”

“ראיתי שבעלי הולך להתמוטט, עמדתי לצידו ותמכתי בו מאוד, יום אני הלכתי לבית הקברות וביום אחר הוא, אבל אמרתי שצריך לקבל את גזרת אלוהים, מה יגידו מי שאלוהים לא נתן להם ילדים”