רובין “הדור שלי, יש המון ביצים ואנחנו לא פוחדים, עשינו בלגן, לכן יש לנו זכויות”
אני בת 69, מתגוררת בירושלים. אני עובדת סוציאלית וכיום פעילה חברתית
בתחום להט”ב זה”ב, בעיקר בסניף הירושלמי של “הבית הפתוח”. אני לסבית, כרגע לא בזוגיות.
עליתי לישראל סופית בת 40, גיל מאוחר לעלייה. מצאתי את המשפחה האלטרנטיבית שלי והם סייעו לי. יש לי תחושת שייכות בזכות התנועה הפמיניסטית והעבודה הקהילתית. האקטיביזם ממלא לי את החלק למשפחה מורחבת. אני עשיתי משפחה אלטרנטיבית שמחליפה את המשפחה הגרעינית. יש לי בת.
כשהגעתי לישראל מארצות הברית היה לי חוסר בשפה, פה לא הבינו אותי, זה גם פערי תרבות. הרגשתי זרה, אאוטסיידר. אבל זה לא מנע ממני ועשיתי את זה. נכנסתי לעבוד ברווחה בירושלים עם התמכרות ואסירים. עברו השנים וקצת לפני הקורונה אני הכרתי את בת הזוג שלי ויצאתי לפנסיה ונחתה עלינו הקורונה שזה עשה שינויי להמון קבוצות… אחרי הקורונה נסעתי לארצות הברית ללמוד על מרכזי יום ודיור מוגן של קהילת להט”ב זהב.
“בבית הפתוח בירושלים אנחנו דורשות שיהיה תקציב למוניות לנשים שיש להם קושי להגיע לאירועי הלהט”ב זהב… המונית לפעמים עושה את ההחלטה אם להגיע או לא … זה חשוב, זה כבוד לדור המייסדות… אני רואה הרבה גילנות (בקהילה), אבל אני שואלת את עצמי מאיפה זה בא? אנשים פוחדים מהמוות וזהו הטאבו הרציני ביותר. אבל אני חושבת שצעירים צריכים ללמוד מאיתנו ולהבין את הסטורי של הלהט”ב. יש לנו, הדור שלי, יש המון ביצים ואנחנו לא פוחדים עשינו בלגן, לכן יש לנו זכויות קוויריות וזכויות לשוויון לנשים…
מה שמאוד קשה בזקנה שהמון נשים שבוחרות בסוג של קורבנות… אני לא אומרת הכל לטובה אני אומרת שאת בוחרת ממה שקרה להפוך את זה למשהו חיובי
